ערב הפתיחה של פרפורמנס 0:7 - סולידריות, בשיתוף הגן הבוטני בירושלים, הינו אירוע פרפורמנס חד פעמי על טבע ועל סולידריות של פרחים וקולות, על הרמוניה ועל הדיסוננס.
בלב ירושלים, בתוך המתחים החברתיים ההיסטוריים והפוליטיים, לצד דרך בגין, הגן הבוטני הוא אזור אוטונומי, יקום מקביל וחלום אוניברסלי. הוא מאלכס יותר מ-6000 מינים בוטניים המוצגים בשש חלקות גיאוגרפיות (אפריקה הדרומית, אירופה, אמריקה הצפונית, אוסטרליה, דרום-מערב ומרכז אסיה והים התיכון).
אירוע הפתיחה מתקיים בתוך האוטופיה האקולוגית המוקפדת של הגן. האירוע מתחיל בסיור בוטני במהלך היום וממשיך במסע לילי אל המסתורין של חשכת הגן. האמנים, האנסמבלים והמופעים מבקשים להשתלב בנוף, בשבילי הגן, בין הפרחים, בין הגינות והעצים. יחד הם יוצרים שכבה נוספת של קולות, רעשים וחזיונות, של פריחה והפרייה, של משבר ומשאלה: להתלכד, להתקיים-יחד.
17:00 - סיורים בוטניים בעברית אנגלית וערבית בהרשמה מראש.
18:30 - התכנסות חגיגית
19:00 - ארוע אמנות ״כביש צוף ואבקת פרחים״
סיפור על מסלולם של שני גופים במערכת השמש בביתי. חצר, מטבח, חלון, ריחות לבנדר וטווסים אשר קוראים לאִיוֹ כל ערב בשקיעה.
בואי ניקח את ההזדמנות הזו הפעם באמת להישאר נאמנות לדרך הכי פנימית שלנו. כל פעם שמתחילות לעלות שאלות/רעיונות על "פרפורמנס" נחזור לנשימה נחזור לתפילה, נחזור לתרגולים: אלוהים בבקשה תנו לנו את הכוח להיות חסרות אמביציה לחלוטין, תנו לנו את ההשראה המתוקה להמשיך בידיעה שהכל אחת. כמו הגבעולים האופקיים, התת קרקעיים, של הפטריות. כמו רשת ההזנה והתקשורת של העצים ביער. כשהצינור פתוח משני קצותיו – הכל נמזג אליו. המוזיקה. המלחמה.
מקהלת נשים במופע הליכה. שירים טקסיים ועתיקים מגאורגיה, יפן, תימן ,ישראל ומקדוניה. קריאות, מלמולים, תפילות, לחשים והמנונים פוגשים את המרחב של הגן ויוצרים טקס חדש בין השבילים.
מקהלת גברים שרה גוספל יהודי מצפון אפריקה, תוך כדי תנועה. חוץ - פנימה - חוץ, גלות - בית - גלות, חול- קודש - חול, וחוזר חלילה…
מחול במימד הרביעי הינו אירוע כוריאוגרפי ופלטפורמה לאמני מחול.
האמניות והאמנים של מחול במימד הרביעי מרכיבים את הגל החדש של המחול בארץ, החורג מהמבע הפיזי והאקדמי, ומבקש לחשוב מחדש על ריקוד וכוריאוגרפיה כפעולה של אמנות.
תחת המושג הטעון של סולידריות, מחול במימד הרביעי נוגע בשאלות של רפרטואר ותמסורת. רפרטואר הוא אזור סוער של ידע וכוח, של פוליטיקה ובלעדיות. הוא מצביע על הפוטנציאל והמורכבות של הטקסט המחולי להיות מועבר, להתמסר לגופים שונים, לשכלל יכולות מגוונות ולעודד אינטרפרטציות אישיות וקולקטיביות.
בערב זה הרפרטואר מבקש לחזור ולשמש כאזור של הדדיות והעצמה, של לימוד והפרייה.
בשנה האחרונה צילמתי את עצמי במקומות פרטיים שונים, בזמנים שונים של היום. הופעתי לעין המצלמה לבדי וכך אספתי מספר רב של תמונות.
ירדתי למחסן ומשם דליתי חומרים, שנשמרו מספר רב של שנים. חומרים בקופסאות ותיקיות של סבא שלי ושלי.
סבי היה צייר.
אספתי
נשמרו
דליתי
השתמשתי
דרך דימויים רבים אני פורשת הרהור על גוף, חומריות, יצירתיות, מבט וזמן.
ב-לא, לפרויקט סופי, שהוא יום עבודה עם הרקדנים, ניצור פרטיטורה שנבנית ממסירה של תנועות, זיכרון, ביצוע חי, למידה וכתיבה משותפת, מרווחים ואזורי ביניים. החומר שייצבר בין המופיעים הוא אזור משותף, הוא חוצה את האישי, וככזה הוא נתון לתנודות, טרנספורמציות, בלימות ושיהוקים. ביום הזה, נחזיק בזמן והזמן יחזיק בנו. עד שיגמר.
החרדה של אליסטר עוסקת בכניסה לעבודה חדשה, במעברים בין הרחבה לצמצום, במעברים בין ריקוד ושפה. המחשבות שלי נעות סביב מושג החימום: איך נכנסים למשהו חדש, איך נכנסים למקום של התמקדות דרך פתיחה של אפשרויות. אני תוהה על פעולת הדמיון, ועל רצון להיכנס למשהו צר, להתמזג ברצף דרך התפזרות, טלטלה או העברה מופתעת. אני מבקש להיכנס דרך מקומות רבים, לסייר בשום מקום, ורוצה לברר איך בסיור שכזה מוצאים עוגנים. בעבודה אני מבקש לשהות בהרחבה, ברגע שבו אפשר לתת לעצמנו לסייר, לא לעצור, לא להצטמצם עדיין, בתקווה שכאשר נרצה להצטמצם לא יהיה בנו כיווץ. האם אפשר לשהות במקום שבו הכל אפשרי ולמדוט בספציפיות של הסיטואציה?
מושג החברות הוא אחד הערכים הנעלים המייחדים את האדם ומאפשרים לו לממש את מיטב תכונותיו. המושג עצמו מציין קשר מיוחד בין אנשים, שגובר על שיקולי תועלת או רווח אישי, שכופף תחתיו את חובותיו של אדם, ולפעמים עומד אף מעל טובת החברה והמדינה. אריסטו מבחין בין שלושה סוגי חברויות: חברות לצרכי הנאה, חברות לצורכי תועלת, וחברות על בסיס ערכי. בעוד ששני סוגי החברות הראשונים מצריכים קירבה ונוכחות של החבר הרי שהחברות מהסוג השלישי אינה כפופה לנוכחותו של האחר או אפילו לקיומו הפיזי. סוג חברות מיוחד זה עם ׳אנשי העבר׳ (עם המתים) עומד לא פעם בבסיס של התעמתות עם מסורות עכשוויות, ניסיונות להחיות מסורות נשכחות, כמו גם ניסוח של מסורות חדשות, וכפי שקרה באופן מובהק בראשית הרנסאנס בקרב ההומניסטים.
אנחנו בונות מונומנטים חדשים. אנחנו מנסות לעשות את זה בדאגה ובאכפתיות. אנחנו קוראות תיגר על אנדרטות הירואיות שמנציחות גיבורים. אנחנו גוף שמנסה להנכיח רגע. אנחנו ארבע נשים.
אנחנו נעלמות ברגע, בזמן, ברוח התקופה.
בסדנה נעסוק בפוטנציאל שטמון במפגש. ננתח יצירות ונבין איזה מפגש התרחש בהן- מפגש של ידע, מפגש של חומר, של מדיומים, של ז'אנרים, של תרבויות, מפגש בין אנשים. ביחד ניצור עבודה משותפת, שבה המפגש יהפוך לדימוי. העבודה בשיתוף סטודנטים שנה א' בבית הספר לתיאטרון חזותי.
Pablo Gisbert is co-director of El Conde de Torrefiel, a Barcelona-based project headed by Tanya Beyeler (b. 1980, Switzerland) and Pablo Gisbert (b. 1982, Spain), whose works are the result of an oscillation between literature, visual arts and choreography, that aims to transcend the parameters of verbal language. Their creations address the notion of imminent temporality, with as a starting point the synchronic analysis of the present, an interrogation of the possibilities of our time. El Conde de Torrefiel intends to understand the existing connections between rationality and the meaning of things determined by language, as well as the abstraction of concepts, the imaginary and the symbolic in relation to the image. El Conde de Torrefiel has been presented in venues and festivals as Kunstenfestivaldesarts in Brussels, Festival d’Automne de Paris, Festival Transamériques in Montréal, Alkantara Festival in Portugal, FestWochen in Vien or Théâtre de Vidy-Lausanne, among others. In 2018 El Conde de Torrefiel premièred LA PLAZA, its seventh piece for stage
"הדמיון לשלטון", הסיסמה הידועה של מהפכני 68 בצרפת, לא רק שימשה להפגנות סולידריוֹת נגד המבנה התרבותי והפוליטי הקיים, אלא מיקמה בחזית המאבק את הכוח המשותף לדמיין עולם אחר.
בסלון פרפורמנס 07 נשוחח על מודלים שונים של חבירה יצירתית בירושלים, ועל ההפעלה הסולידרית של הדמיון, האמנות והפרפורמנס. נשאל מהו מודל ההתנהלות של יצירה המבוססת על שיתוף פעולה – איך מתנהלים בה העניינים ומונעות בה היוזמות? מאילו בחינות המבנה והמפנה החברתי של יצירה ביחד הם כלכלה של כוח, ומהם גבולותיו, יתרונותיו וחולשותיו? האם זה מודל לאקטיביזם אזרחי ומה אחריותנו כלפיו? ומה הקשר בין היצירה השיתופית לעיר, מה ייחודה במרחב הטעון של ירושלים?
"כל האמנים דומים זה לזה. הם חולמים לעשות משהו שיהיה חברתי יותר, קולבורטיבי יותר וממשי יותר מאמנות" (Dan Graham in Claire Bishop, Artificial Hells).
איך נוכל לייחס אמירה זו לעצמנו?
הצעה.
לבוגרים של השנה שחלפה.
הצעה. כזו שאפשר לסרב לה ושאפשר להיענות לה. כזו שאפשר להתמסר לה.
הצעה לחיים משותפים. בזמן ובחלל. חלל מוכר מזמנים אחרים שבהם הייתם תלמידים.
הצעה שנותנת אפשרות למחשבה משותפת ולעשייה משותפת. וגם להתנגדות.
הצעה שאינה ערבה לתוצאה. רק ערבה לאפשרות של ההתכנסות. של האפשרות להיות ביחד.
תשעה אמנים. בוגרים של בית הספר לתיאטרון חזותי נפגשים שנה מתום לימודיהם לחיות במשותף בחלל בית הספר ומתוך כך ליצור ולאצור אירוע משותף.
הודי בן עמי, בוגר בית הספר לתיאטרון חזותי (2017), עוסק בתחומים שונים בשדה האמנות ובחיבורים ביניהם, בדגש על פרפורמנס, תיאטרון בובות ומחול.
יסמין שטיינמץ, ילידת 1991, אמנית ומעצבת רב תחומית. בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי.משתמשת בדימויים מהטבע לייצוג מצבים ורגשות אנושיים, ובדימויים תרבותיים כדי להתבונן בחייתיות שבהם.
קלמן טורפה
נינה טראוב, ילידת 1992. רקדנית, כוריאוגרפית ואמנית רב תחומית. גדלה ומתגוררת בתל אביב. מתעניינת במחקר של תנועה דרך זיכרונות, טמפרטורות, מוסיקה, נופים ופנטזיות. בימים אלו עובדת על יצירה חדשה שתעלה באביב הקרוב בתיאטרון הבית ביפו.
ענת בוסק, בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי, יוצרת עבודות בימתיות בתחום התיאטרון העכשווי, כותבת, מספרת סיפורים, ומעצבת רעיונות.
סיאה פרמינגר, ילידת 1988, בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי. מתעניינת בהפשטת פעולות, טקסים, אובייקטים וחללים בחיפוש אחר רגע של אמת.
איתמר בנאי, יליד 1986. מתגורר בירושלים. בוגר בית הספר לתיאטרון חזותי (2017). אמן רב תחומי. שחקן, כותב ויוצר לבמה. יוצר בשפה בימתית מינימליסטית, עם דגש על שימוש בגוף ובשפה.
לולה אלמוג, בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי, מתעסקת נכון לשנה האחרונה בחקירה של מיניות, אינטימיות וזרות דרך מניפולציה על החושים.
בית הספר לתיאטרון חזותי
– – –
אוצרים: מאיה לוי, גיא גוטמן
ועדה: ד"ר דפנה בן שאול, מאיה לוי, גיא גוטמן, מאי זרחי
עורך תכניה: מנחם גולדנברג
תרגום אנגלית: מאיה שמעוני
תרגום לערבית:
צילום אמנים: עמית מן
מפיקה ראשית: לאה סטואה
סטודנטים מפיקים: נעה פרידמן אחינעם מנדלסון
קונספט ועיצוב כנס: יואב פרי, איל זקין
פיתוח אתר: תמיר פומרנץ
צוות הכנס
– – –
מנהלת בית הספר: מאיה לוי
מנהלת תפעול: סיגל נטף
רכזת אקדמית: מירב פלג
הפקה: לאה סטורה
צוות טכני: איהב פרוך ,מקס גסנוב
תחזוקה: אימן קדמני
ספרנית: שנטל כהן
חשבת: אמירה אפרת
משרד רו"ח: מירי יוסקוביץ, סומך חייקין
יועץ משפטי: אופיר טל, טל, קדרי, שמיר ושות — משרד עורכי דין
חברי הנהלת העמותה: ירון סדן (יו"ר), אורלי און, סיגלית גלפנד, צביקה יוחנן, דני דניאלי, איתן רונאל, משה וינגרטן, אריק נאור
תומכים בבית הספר לתיאטרון חזותי: משרד התרבות והספורט — מנהל תרבות, עיריית ירושלים — אגף תרבות ואמנויות, הקרן לירושלים, מפעל הפיס, קרן ברכה