בשנה האחרונה צילמתי את עצמי במקומות פרטיים שונים, בזמנים שונים של היום. הופעתי לעין המצלמה לבדי וכך אספתי מספר רב של תמונות.
ירדתי למחסן ומשם דליתי חומרים, שנשמרו מספר רב של שנים. חומרים בקופסאות ותיקיות של סבא שלי ושלי.
סבי היה צייר.
אספתי
נשמרו
דליתי
השתמשתי
דרך דימויים רבים אני פורשת הרהור על גוף, חומריות, יצירתיות, מבט וזמן.

ב-לא, לפרויקט סופי, שהוא יום עבודה עם הרקדנים, ניצור פרטיטורה שנבנית ממסירה של תנועות, זיכרון, ביצוע חי, למידה וכתיבה משותפת, מרווחים ואזורי ביניים. החומר שייצבר בין המופיעים הוא אזור משותף, הוא חוצה את האישי, וככזה הוא נתון לתנודות, טרנספורמציות, בלימות ושיהוקים. ביום הזה, נחזיק בזמן והזמן יחזיק בנו. עד שיגמר.

החרדה של אליסטר עוסקת בכניסה לעבודה חדשה, במעברים בין הרחבה לצמצום, במעברים בין ריקוד ושפה. המחשבות שלי נעות סביב מושג החימום: איך נכנסים למשהו חדש, איך נכנסים למקום של התמקדות דרך פתיחה של אפשרויות. אני תוהה על פעולת הדמיון, ועל רצון להיכנס למשהו צר, להתמזג ברצף דרך התפזרות, טלטלה או העברה מופתעת. אני מבקש להיכנס דרך מקומות רבים, לסייר בשום מקום, ורוצה לברר איך בסיור שכזה מוצאים עוגנים. בעבודה אני מבקש לשהות בהרחבה, ברגע שבו אפשר לתת לעצמנו לסייר, לא לעצור, לא להצטמצם עדיין, בתקווה שכאשר נרצה להצטמצם לא יהיה בנו כיווץ. האם אפשר לשהות במקום שבו הכל אפשרי ולמדוט בספציפיות של הסיטואציה?

מושג החברות הוא אחד הערכים הנעלים המייחדים את האדם ומאפשרים לו לממש את מיטב תכונותיו. המושג עצמו מציין קשר מיוחד בין אנשים, שגובר על שיקולי תועלת או רווח אישי, שכופף תחתיו את חובותיו של אדם, ולפעמים עומד אף מעל טובת החברה והמדינה. אריסטו מבחין בין שלושה סוגי חברויות: חברות לצרכי הנאה, חברות לצורכי תועלת, וחברות על בסיס ערכי. בעוד ששני סוגי החברות הראשונים מצריכים קירבה ונוכחות של החבר הרי שהחברות מהסוג השלישי אינה כפופה לנוכחותו של האחר או אפילו לקיומו הפיזי. סוג חברות מיוחד זה עם ׳אנשי העבר׳ (עם המתים) עומד לא פעם בבסיס של התעמתות עם מסורות עכשוויות, ניסיונות להחיות מסורות נשכחות, כמו גם ניסוח של מסורות חדשות, וכפי שקרה באופן מובהק בראשית הרנסאנס בקרב ההומניסטים.

Pablo Gisbert is co-director of El Conde de Torrefiel, a Barcelona-based project headed by Tanya Beyeler (b. 1980, Switzerland) and Pablo Gisbert (b. 1982, Spain), whose works are the result of an oscillation between literature, visual arts and choreography, that aims to transcend the parameters of verbal language. Their creations address the notion of imminent temporality, with as a starting point the synchronic analysis of the present, an interrogation of the possibilities of our time. El Conde de Torrefiel intends to understand the existing connections between rationality and the meaning of things determined by language, as well as the abstraction of concepts, the imaginary and the symbolic in relation to the image. El Conde de Torrefiel has been presented in venues and festivals as Kunstenfestivaldesarts in Brussels, Festival d’Automne de Paris, Festival Transamériques in Montréal, Alkantara Festival in Portugal, FestWochen in Vien or Théâtre de Vidy-Lausanne, among others. In 2018 El Conde de Torrefiel premièred LA PLAZA, its seventh piece for stage

"הדמיון לשלטון", הסיסמה הידועה של מהפכני 68 בצרפת, לא רק שימשה להפגנות סולידריוֹת נגד המבנה התרבותי והפוליטי הקיים, אלא מיקמה בחזית המאבק את הכוח המשותף לדמיין עולם אחר.

בסלון פרפורמנס 07 נשוחח על מודלים שונים של חבירה יצירתית בירושלים, ועל ההפעלה הסולידרית של הדמיון, האמנות והפרפורמנס. נשאל מהו מודל ההתנהלות של יצירה המבוססת על שיתוף פעולה – איך מתנהלים בה העניינים ומונעות בה היוזמות? מאילו בחינות המבנה והמפנה החברתי של יצירה ביחד הם כלכלה של כוח, ומהם גבולותיו, יתרונותיו וחולשותיו? האם זה מודל לאקטיביזם אזרחי ומה אחריותנו כלפיו? ומה הקשר בין היצירה השיתופית לעיר, מה ייחודה במרחב הטעון של ירושלים?

"כל האמנים דומים זה לזה. הם חולמים לעשות משהו שיהיה חברתי יותר, קולבורטיבי יותר וממשי יותר מאמנות" (Dan Graham in Claire Bishop, Artificial Hells).

איך נוכל לייחס אמירה זו לעצמנו?

הצעה.
לבוגרים של השנה שחלפה.
הצעה. כזו שאפשר לסרב לה ושאפשר להיענות לה. כזו שאפשר להתמסר לה.
הצעה לחיים משותפים. בזמן ובחלל. חלל מוכר מזמנים אחרים שבהם הייתם תלמידים.
הצעה שנותנת אפשרות למחשבה משותפת ולעשייה משותפת. וגם להתנגדות.
הצעה שאינה ערבה לתוצאה. רק ערבה לאפשרות של ההתכנסות. של האפשרות להיות ביחד.
תשעה אמנים. בוגרים של בית הספר לתיאטרון חזותי נפגשים שנה מתום לימודיהם לחיות במשותף בחלל בית הספר ומתוך כך ליצור ולאצור אירוע משותף.